“טייסים הונחו להתעדכן בטלגרם ובחדשות כדי לבחור מטרות” | בחזרה לכאוס של 7 באוקטובר
בליל 7 באוקטובר, נהגי אוגדת עזה דיווחו על תנועת טנדרים לאורך הגבול בשעות 2:00 ו-4:00 בבוקר, שהסינוורו אותם. בשב”כ ובאמ”ן העריכו שמתרחש משהו חריג בגבול, אך התקשו לשלול שמדובר באימון נוסף. על פי דיווחים, יחידת 8200 הפסיקה להאזין לחמאס שנה קודם לכן.
התחלה קשה בבוקר השבת
בבוקר 7 באוקטובר, עמוק בתוך ה”בור” בקריה, המפקדים ניסו להבין את הדיווחים על ירי הרקטות של חמאס. מפקד מהאוגדה האחראית על הגבול דיווח כי הבסיס תחת מתקפה וביקש תגבורת. המפקד לא ידע לתאר את היקף המתקפה, אך ביקש לשלוח את כל התגבורת האפשרית. יותר משעה לאחר תחילת מתקפת הרקטות, הצוות בקריה ניפק את ההוראות הראשונות לשליחת כוחות דרומה. הפלישה לישראל כבר הייתה בעיצומה, וראשי הצבא לא הבינו זאת.
המחסור בנשק והארגון הלקוי
תחקיר “ניו יורק טיימס” מציג עדויות חדשות מאותו יום קשה. צה”ל סבל ממחסור בנשק והיה מאורגן בצורה גרועה, עד שחיילים נאלצו לתקשר באמצעות קבוצות וואטסאפ מאולתרות ולהסתמך על פוסטים ברשתות החברתיות כדי לאסוף מידע. טייסי מסוקים קיבלו הוראה להתעדכן בדיווחי החדשות ובערוצי הטלגרם כדי לבחור מטרות.
אין תוכנית תגובה למתקפה נרחבת
חיילים וקצינים בעבר ובהווה מעידים כי לצה”ל לא הייתה תוכנית לתגובה על מתקפה נרחבת של חמאס בשטח ישראל. הצבא האמין כי חמאס יכול לשגר רק חוליות בודדות ולא היה מוכן לפלישה רחבת היקף. אם הייתה תוכנית כזו, איש לא התאמן עליה ואיש לא יישם אותה. החיילים שפעלו באותו יום אלתרו תוך כדי תנועה.
בליל האירועים שלפני המתקפה
בליל 7 באוקטובר, נהגי אוגדת עזה דיווחו על טנדרים שנעים לאורך הגבול בשעות 2:00 ו-4:00 בבוקר, וסינוורו את הנהגים. בשב”כ ובאמ”ן העריכו שמתרחש משהו חריג בגבול והתקשו לשלול את האפשרות שמדובר באימון נוסף – אולם לפי דיווחים יחידת 8200 הפסיקה להאזין לחמאס שנה קודם לכן.
תנועת חמאס לפני המתקפה
מתחקירי המלחמה והתקיפה ב-7 באוקטובר עולה כי ביממה שקדמה לתקיפה הקטלנית, החלה תנועה ערה של טנדרים של הזרוע הצבאית של חמאס, המשמשים גם את יחידת הספאר – היחידה שאחראית על בידוד המרחב ומניעת פלסטינים להגיע אל הגדר. פעילים של הזרוע הצבאית הגיעו לעמדות נ”ט ישנות ובחלק מהעמדות נסוגו לאחור. בשב”כ ובאמ”ן העריכו בזמן אמת שמתרחשים דברים חריגים בגבול הרצועה, אך התקשו לשלול שמדובר באימון נוסף, כפי שהתקיימו בשבועות שקדמו למתקפה, ולכן הוציאו סיורים ופעילות מבצעית של השירות.
חוסר ההיערכות והמודיעין השגוי
ב”ניו יורק טיימס” דווח שעד השעה 3:00 לפנות בוקר ב-7 באוקטובר, פחות מארבע שעות לפני שפרצו את הגבול, ראש השב”כ רונן בר לא הצליח לקבוע אם מדובר בעוד תרגיל צבאי של חמאס או משהו גדול יותר. במטה השב”כ העבירו שעות רבות במעקב אחר הפעילות החריגה של חמאס באמצע הלילה. גורמי מודיעין שיכנעו את עצמם שאין לחמאס עניין לצאת למלחמה והניחו שמדובר בתרגיל לילי בלבד.
המחסור בנשק והאלתור בשטח
לפי התחקיר, ביום המתקפה סבל צה”ל ממחסור בנשק והיה מאורגן בצורה גרועה, עד שחיילים נאלצו לתקשר בקבוצות וואטסאפ מאולתרות ולהסתמך על פוסטים ברשתות החברתיות כדי לאסוף מידע. מפקדים מיהרו לקרב כשהם חמושים רק ללחימה קצרה. טייסי מסוקים קיבלו הוראה להתעדכן בדיווחי החדשות ובערוצי הטלגרם כדי לבחור מטרות.
כישלון המודיעין והפיקוד
הדבר הנורא מכול אולי היה העובדה שלדברי חיילים וקצינים בעבר ובהווה, לצה”ל לא הייתה שום תוכנית לתגובה על מתקפה נרחבת של חמאס בשטח ישראל. צה”ל האמין כי חמאס יכול לכל היותר לשגר חוליה או מספר קטן מאוד של חוליות לתוך ישראל, ונערך והתאמן אל מול תרחיש ייחוס כזה, לא מול פלישה רבתי. אם תוכנית קרב למקרה כזה הייתה קיימת על מדף כלשהו, לדברי החיילים, איש לא התאמן עליה ואיש לא יישם אותה. החיילים שפעלו באותו יום פשוט אלתרו תוך כדי תנועה.
התגובה המאוחרת והכאוטית
בצה”ל התמודדו עם הכאוס בצורה גרועה. חיילי המילואים לא היו מוכנים לגיוס ולפריסה מהירים, חלקם מתארים כיצד יצאו לדרך דרומה ביוזמתם, וגורם בפיקוד הדרום הודה שאפילו בצהריים קצינים שם לא הבינו מה קורה. הם העריכו שחמאס החדיר כ-200 מחבלים לתוך ישראל, כשבמציאות המספר היה גבוה פי 10. רוב שעות היום נדרשו לצבא להשתלט מחדש על בסיס רעים, מפקדת אוגדת עזה.
חיילים מבולבלים ומפקדים חסרי מידע
חיילים פנו לעזרת הציבור כדי לאסוף מידע. מפקד צוות אחד הורה לחייליו שהיו במסוק לחפש מידע בערוצי טלגרם ובדיווחי החדשות כדי לבחור מטרות. מפקד בכיר אחד, איש מילואים שנלחם באותו היום, העיד שהיו גיבורים רבים ב-7 באוקטובר, אך הוסיף שכשצבא זקוק לגיבורים – פירוש הדבר שהדברים השתבשו. חיילי המילואים דוידי בן ציון וחבריו יצאו מהבסיס שלהם במרכז הארץ בשיירה בסביבות 13:30. הם גייסו את עצמם, בלי קריאה רשמית להתייצב, וכדי לחסוך זמן הם עזבו בלי ציוד לראיית לילה או אפודים הולמים. הוא ציפה לראות את הכבישים מלאים בחיילים, בציוד ובכלי רכב משוריינים נעים דרומה. “הכבישים היו ריקים!”, נזכר בריאיון. כמעט שבע שעות אחרי שהחלה מתקפת הטרור, הוא פנה לחייל המילואים שלידו ושאל: “איפה צה”ל?”.
חיל האוויר מחוץ למשחק
במקביל, סוכנויות הריגול האמריקאיות הפסיקו בשנים האחרונות במידה רבה לאסוף מידע מודיעיני על חמאס ותוכניותיו, מתוך אמונה שארגון הטרור הוא “איום אזורי שישראל מנהלת בהצלחה”. חיל האוויר, עם מערך הקרב היעיל מסוגו בעולם, כמעט לא היה נוכח בבוקר השבת השחורה. פצצות שהיו מוטלות ברגע הנכון יכלו לשנות את התמונה, אבל איש לא פנה, וראשי החיל מצידם לא הציעו – עד שהיה מאוחר מדי.
לקחים מהחזית הצפונית
המצב בחזית הצפון טוב בהרבה מכפי שהוא נראה, ורע בהרבה מכפי שהוא היה צריך להיות. הוא טוב כי צה”ל בנה לאורך הגבול מערך הגנה קטלני ויעיל שמסוגל להפוך למערך התקפה בכל רגע נתון, והוא גובה מנסראללה מחיר דמים על התקפותיו. למילואימניקים יש איכויות מיוחדות, שנובעות מהניסיון, הגיל והסבלנות. אחרי שהם למדו את הגזרה, הם כבר המציאו פתרונות לכל מיני קשיים שחיזבאללה מציב בפני צה”ל.
הביקורת על מוכנות הצבא
הביקורת כלפי צה”ל היא קשה. נסראללה יודע שאיבד את עקרון ההפתעה, כמו שניסח זאת גורם צבאי בכיר לאחרונה, “סינוואר גנב לנסראללה את התר”ש” (תכנית רב שנתית). חמאס ביצע מה שחיזבאללה מתכנן לבצע כבר שנים והעיר את ישראל. בלי יתרון הפתעה, בלי אוכלוסייה פגיעה לאורך הקו, עם מוכנות שיא של צה”ל, אין לנסראללה מה להרוויח.
סיכום והבנת הכישלון
האירועים של 7 באוקטובר חושפים כשלים רבים במערכת הביטחון וההגנה של ישראל. לא הייתה תוכנית מסודרת להגיב למתקפה נרחבת של חמאס, וחיילי צה”ל נאלצו לאלתר תוך כדי תנועה. חוסר ההיערכות המודיעינית והפסקת ההאזנה לחמאס על ידי יחידת 8200 היו חלק מהגורמים לכישלון. הכישלון של צה”ל להתמודד עם המתקפה בצורה מאורגנת ומוכנה הוביל למותם של רבים ולפציעות קשות.
