השאלה “האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?” היא אחת השאלות המפורסמות בפילוסופיה של הדת, ונחשבת כטיעון פרדוקסלי שמנסה לבחון את גבולות כל-יכולתו של האל. שאלה זו היא ביטוי להתמודדות האנושית עם המושגים של אינסופיות וכל-יכולת, ומזמינה עיון מעמיק במטפיזיקה, תיאולוגיה ופילוסופיה של המוסר. במאמר זה, ננסה להבין את השאלה על פי עומקיה הפילוסופיים, ההשלכות שהיא מעלה, ולבסוף נבחן את התשובה המפתיעה של הרב אורי שרקי לשאלה זו.
פרדוקס כל-היכולת
השאלה “האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?” מציגה פרדוקס שקשור למהות הכוח המוחלט. אלוהים, לפי ההגדרה התיאולוגית, הוא כל-יכול, כלומר אין שום דבר שהוא אינו יכול לעשות. לכן, לכאורה, אם הוא כל-יכול, הוא אמור להיות מסוגל לברוא כל דבר, כולל אבן שהוא עצמו אינו יכול להרים. אולם, ברגע שמוסיפים את הרעיון של “אבן שהוא אינו יכול להרים”, נוצרת סתירה פנימית. איך ייתכן שאלוהים יהיה כל-יכול אם יש דבר שהוא לא יכול לעשות? אם הוא לא יכול להרים את האבן, הרי יש משהו שהוא מוגבל בו, ואם הוא לא יכול לברוא את האבן הזו, הרי גם בכך יש מגבלה על יכולתו.
הפרדוקס הזה הוא דוגמה קלאסית לשימוש ברעיונות מתמטיים-לוגיים בעולם המטפיזי. הוא מקביל לשאלות מתמטיות על אינסוף והגבלות לוגיות, כמו השאלה האם קיים מספר שהוא גדול מכל המספרים האפשריים, ומעלה דילמות על טבעה של כל-יכולת ואינסופיות. אם נפרוט את הבעיה ללוגיקה פורמלית, נגלה שהפרדוקס נובע מניסיון לשלב שני מושגים סותרים בתוך אותו משפט, ולכן כל ניסיון לתת תשובה לבעיה זו במסגרת הלוגיקה האנושית יוביל לסתירה.
כוח, חירות והפרדוקס של כל-יכול
האתגר המרכזי שמעלה השאלה נוגע לא רק למושג הכוח, אלא גם לחירות ולחופש הבחירה. אחד הרעיונות המרכזיים שהפילוסופיה של הדת מעלה היא שאלה בנוגע לטבעו של האל ביחס לחוקי העולם. האם האל כפוף לחוקים לוגיים, או שמא הוא מעליהם? האם כל-יכולתו חלה גם על תחום הלוגיקה, כלומר הוא יכול לבצע פעולות סותרות או חסרות הגיון? כאן, הפילוסופים הדתיים מציעים גישות שונות.
חלק מהפילוסופים טוענים שהשאלה עצמה היא שגויה, מכיוון שהיא מכניסה סתירה פנימית לתוך ההגדרה של “כל-יכולת”. לפי גישה זו, כל-יכולתו של אלוהים נוגעת לכל מה שניתן לבצע במסגרת המציאות הלוגית, אך פעולות סותרות – כמו בריאת אבן שאינו יכול להרים – אינן אפשריות מבחינה לוגית ולכן אינן נכללות במסגרת כל-יכולתו של אלוהים.
גישה נוספת מעלה את האפשרות שהאל עצמו בוחר להגביל את כוחו מתוך כוונה, מתוך כבוד לחוקים מסוימים שיצר, או מתוך אהבה לברואיו. כלומר, ישנם תחומים בהם אלוהים עצמו נמנע מלפעול, לא משום שאינו יכול, אלא משום שהוא בוחר שלא להפעיל את כוחו.
חופש הבחירה – האבן שאי אפשר להרים
כאן נכנסת לתמונה תשובתו המפתיעה של הרב אורי שרקי. בניגוד לתפיסות פילוסופיות מסוימות שדנות בפרדוקס כל-יכולת במושגים מופשטים של כוח אינסופי, הרב שרקי מציע תשובה עמוקה ושונה: “האבן” שאותה אלוהים לא יכול להרים כבר קיימת בעולם, והיא לא אחרת מאשר חופש הבחירה של האדם.
חופש הבחירה, לפי הרב שרקי, הוא המימוש העמוק ביותר של היכולת האלוהית ליצור מציאות עצמאית ונפרדת ממנו. מדובר ב”בריאה” שבמסגרתה אלוהים יוצר את האדם כישות בעלת רצון עצמאי, המאפשרת לו לבחור בין טוב לרע. זהו הכוח האנושי הייחודי שמאפשר לנו לבחור בדרכנו, גם כשבחירתנו סותרת את רצון האל. במובן זה, אלוהים אכן ברא “אבן” שאינו יכול להרים – את החירות האנושית. ברגע שהוא העניק לנו את החירות הזו, הוא בחר לוותר על היכולת “להרים” או לשלוט בבחירות שאנו עושים.
תשובתו של הרב שרקי אינה נוגעת לכוח פיזי או אפילו לכוח לוגי, אלא לכוח מוסרי וערכי. חופש הבחירה הוא עקרון יסודי שמהותו היא חירותו של האדם לבחור, מבלי שאלוהים יכתיב את דרכו. הבחירה בטוב או ברע, בחיים או במוות, היא בידינו, וכאן טמונה העומק האמיתי של השאלה ושל תשובתו.
סיכום: השילוב בין כוח וחירות
שאלת האבן שאי אפשר להרים אינה שאלה טכנית או לוגית בלבד; היא נוגעת במושגי יסוד הקשורים למוסר, חירות והחיים האנושיים. תשובתו של הרב אורי שרקי מעמידה את הפרדוקס בהקשר חדש ומרתק – אלוהים ברא את חופש הבחירה, שהיא בעצם אותה “אבן” שאינו יכול להרים. בכך, השאלה הופכת ממבחן של כל-יכולת פיזית או לוגית, לדיון עמוק על הערך של חירות אנושית והמשמעות המוסרית של הבחירה שניתנה לנו.
